החלטה בתיק בפ"מ 2167-01-13

לפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ.ר 7034635 (להלן: "הרכב") שהוטל בתאריך 01.01.13 על ידי קצין משטרה למשך 30 ימים.

1.       על פי כתב האישום בתאריך 01.01.13 בשעה 18:00 נהג ברכב מר אלכסנדר דופירו (להלן: " הנהג") כשהוא שיכור. בבדיקת ינשוף שנערכה לו נמצא ריכוז של 1,285 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

2.       הנהג עובד בחברת "רוברט אוחנה בע"מ". החברה והרכב בבעלות מר רוברט אוחנה.

3.       ב"כ המבקשת לא טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה. לטענתו המבקשת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את ביצוע העבירה ועל כן יש לבטל את איסור השימוש או לחילופין לקצר את התקופה.

4.       ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הרכב אינו רשום על שם החברה ועל כן אין לה מעמד בהליך זה, התצהיר שהוגש אינו חתום ולא הוגשו אסמכתאות להנחיות הקיימות בחברה. לטענתה, מר רוברט אוחנה רשום כבעל הרכב, בבעלותו כלי רכב נוספים ועובדים רבים והוא לא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה. עוד טענה כי הנהג מחזיק ברכב באופן קבוע ועל כן, נוכח כמות האלכוהול הגבוהה, יש לדחות את הבקשה.

5.       לאחר עיון בתיק החקירה, הנני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנהג בכתב האישום. בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, לא אפרטן.

6.       נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה המהווה סיכון ממשי לשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך ולא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות. הנוהג בשכרות, נתון במצב מנטאלי השולל ממנו שליטה מקסימאלית ברכבו ובתגובותיו הגופניות ומכאן מסוכנותו.

במקרה דנן, עסקינן בריכוז גבוה של 1,285 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. הנהג נעצר לאחר שנצפה סוטה לסירוגין מקו נסיעתו ובולם באופן פתאומי, התנהגותו היתה חריגה, ובמבחני הביצוע התנדנד בעמידה, לא הצמיד עקב לאגודל, חרג מהקו ונכשל במבחן הבאת האצבע לאף.

7.       איסור השימוש ברכב תכליתו ליטול ממבצע העבירה את הרכב ששימש לשם ביצועה ולהטיל סנקציה על בעל הרכב כדי להביא לכך שבעל הרכב יפקח באופן הדוק ביותר על המשתמשים ברכבו.

8.       על פי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם בעל הרכב לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכל שהנהג ינהג ברכבו או שהנהג פעל בניגוד להוראות המבקש והמבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

סעיף 57ב(ג) לפקודה מסמיך את בית המשפט לקצר או לבטל את איסור השימוש בנסיבות המצדיקות זאת, כשלעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון את הזיקה בין בעל הרכב לנהג.

9.       נציג המבקשת, מר רוברט אוחנה העיד כי ברשותו 5 כלי רכב, בחברה 14 עובדים, מתוכם 8 נהגים, לחברה קצין רכב וקצין בטיחות, וקצין הבטיחות מעביר תדרוך אחת לחודש שבמסגרתו מזהיר את הנהגים לבל ינהגו בשכרות וכי עליהם לוודא קיומם של רישיונות וביטוח תקפים.

לדברי בעל הרכב, במשך 37 שנות עבודתו כעצמאי, מעולם לא קרה כי עובד שלו נתפס בגין עבירה של נהיגה בשכרות, ולאור מקרה זה הכניס לחברה "תקנון לנהיגה בכלי רכב" עליו יחתים את הנהגים אחת לחודש.

עוד הסביר מר אוחנה כי הרכב רשום על שמו אך שייך לחברה, בהתאם למסמך המצוי אצל רואה החשבון, ולכן הבקשה הוגשה מטעם החברה.

10.   מר אוחנה הבהיר כי הנהג הנ"ל עובד אצלו 8.5 שנים כמהנדס מכונות, התנהל באורח נורמטיבי ומעולם לא נתפס בעבירה דומה.

חיזוק להתרשמות בעל הרכב מן הנהג עולה מעברו התעבורתי של הנהג, שאינו מצביע על מסוכנות או מועדות. הנהג נושא רישיון נהיגה משנת 2004 הן על רכב פרטי והן על משאית ולחובתו 2 עבירות קנס בלבד, האחרונה משנת 2005. במסגרת תיק זה, נפסל הנהג מלנהוג עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

11.   לאחר ששמעתי את עדות בעל הרכב, הגעתי למסקנה כי עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע העבירה. יתרה מזו, שוכנעתי כי בעל הרכב יפקח מעתה באופן הדוק אף יותר על המשתמשים בכלי הרכב שבבעלותו, ולכן הושגה תכלית הסנקציה של השבתת הרכב נשוא הבקשה.

12.   נוכח האמור לעיל, ומבלי להתעלם מחומרת העבירה דנן, הנני מורה על קיצור תקופת איסור השימוש כך שתעמוד על 15 ימים ממועד אחסנת הרכב במגרש המשטרתי.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים .